משרד התיירות: העבודות יסתיימו בחודש אוגוסט 22 // אבל כשאין תיירות נכנסת בעלי העסקים בעיר העתיקה יכולים להמשיך לגרש זבובים // ככה זה כשקברניטי העיר לא באמת מבינים מהי כלכלת תיירות
יואל בר לב
אם תשאלו את מי שהתפרנסו מתיירות בצפת בעשורים האחרונים, רובם יגידו לכם שאפשר לקרוא חצי קדיש על הענף בעיר. במיוחד בעתיקה. מגיפת הקורונה השביתה את תיירות החוץ ואת מרבית העסקים שחיים מהענף הזה: גלריות, מדריכים, מסעדות, הסעות ועוד.
כך גם על פי דו״ח מכון המחקר של הכנסת שפורסם השבוע על תיירות, לפיו הגליל הוא הנפגע ביותר ממגפת הקורונה.
בצפת, כמו בצפת, זה לא מספיק. נוסף על המצב שגם כך לא היה זוהר במיוחד לפני המגיפה, גם החזרה לשגרה לא נתנה את אותותיה בעיר, בטח לא כשברחבה המרכזית שלה יש ״אתר בניה״.
לפני שנתיים וחצי הודיע ראש עיריית צפת שוקי אוחנה, בקול תרועה, כיאה לפרסומיו, על המשך פיתוח התיירות והמסחר בצפת והקמת פיאצה קטנה בכיכר ׳אשתם׳, או כיכר ׳שדה׳, תלוי את מי אתם שואלים.
יאמר לזכותו של אוחנה שכבר פחות מחודשיים אחרי ההודעה החלו העבודות בכיכר, באמצעות החברה הממשלתית לתיירות. אלא שמאז פגשו הדחפורים את המנהרה שהשביתה את השמחה. ככה זה בצפת, ברגע שיורדים לבטן האמה, לך תדע מה תמצא. היא הרי נבנתה על חורבותיה.
הבעיה של התיירות בצפת היא לא סיום פרויקט כיכר ׳אשתם׳ – אותו אמורים לחנוך לפי הודעת משרד התיירות עד אוגוסט השנה – וגם לא פרויקט שיפוץ המדרחוב שבטח ייקח לא פחות זמן ועם הרבה יותר בלאגן. הבעיה עמוקה הרבה יותר. היא קשורה ליכולת להבין תיירות. ובעיקר להבין ולדעת איך עושים כלכלת תיירות.
יש חשיבות גדולה לפיתוח תשתיות, כדי שידעו לקלוט את התיירים הרבים. אבל נדמה שבזה מסתכמת הפעילות של המנהיגים. באבנים ומדרכות. עוד מתקופת הפיתוח הזכורה לטוב של ראש העיר לשעבר, עודד המאירי, שהפך כמעט כל אבן בעתיקה, עד שעצרו אותו. תרתי משמע. וגרמו לעיר נזק גדול הרבה יותר מהנזק האישי שלו.
אבנים לא חסר בצפת, יש בשפע. במיוחד כאלה שמספרות את הסיפור העתיק ומלא החכמה. זה הסוד של העיר. עליו בנויה כל התדמית ומוקד המשיכה העיקרי. הצורך האמיתי הוא לגרום לתיירים להישאר פה, לבלות פה, או במילים אחרות: להשאיר את הכסף פה. בדיוק כמו שכל אחד מכם עושה בחו״ל.
התיירים מחו״ל (שפעם היו) מגיעים לישראל, חוו את העיר לרוב במשך חצי יום לכל היותר. זה לא אומר שצפת צריכה להפוך להיות תל אביב ולפתוח את שעריה בשבת או להגיש, חס וכרפס, אוכל לא כשר. הקונספט היהודי מתאים לה, לא פחות מירושלים. אבל זה לא קסם שקורה לבד. לתיירים יש סיבה טובה לבוא, זה התפקיד של האבנים והסיפורים. מה שנשאר זה לבנות את החוויה שתשאיר אותם יותר זמן. ובצפת לא חסר מקומות טובים. וגם לא אנשים יוזמים.
אפשר להבין את מי שאומר שכל ראש עיר שרוצה להתמודד בבחירות, חייב לעבוד לפחות כמה שנים במגזר העסקי. רק כך הוא יוכל באמת להבין שמה שמניע את כל הגלגלים, בכל עיר בעולם, זה המסחר והכלכלה. ולא שוב דבר אחר. לא משנה כמה הנכס העירוני יהיה גדול ומשמעותי. אם לא ידעו לתכנן סביבו תמהיל שלם שיגרום לתיירים להיות פה יותר, האבנים והסיפורים ישארו לבדם.
חלק מבעלי העסקים בתחום התיירות בצפת, כבר אימצו בטח את ההמלצה של שר האוצר, אביגדור ליברמן: לעשות הסבה מקצועית. אולי אחרי שגם הבינו שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.
