תודה לדביר מרצבך, על הזכייה המאלפת ובעיקר על כך שהוא מזכיר לכולנו שמקומה של צפת כעיר קודש, הוא בזכות אותם חכמים של המאה ה-15 ששינו את פני העיר, שלא היה לה שום יתרון עד אז. גם לא היסטורי.
יואל בר לב
דביר מרצבך, תלמיד תיכון אמי״ת בצפת זכה השבוע, ביום העצמאות, בחידון התנ״ך העולמי. הרשת גועשת ובצדק, בברכות מאליפות לתלמיד החכם ובני משפחתו שבחרו לעבור לגור בעיר הקודש. משרת החינוך ועד אחרון התושבים שיחד צברו אלפי אגודלים מורמים ותגובות.
דביר הצעיר הצליח בחכמה ובשקדנות לחבר קולקטיב של התרגשות. מבני משפחתו, רבנים, חבריו לתנועת הנוער ובית הספר, מוסדות החינוך, מחוז הצפון של משרד החינוך, הקהילה המקומית, העיר כולה. וגם אותי ברמה האישית. בדיוק כמוכם.
יותר ממאה שנה הייתה צפת המקום החשוב בעולם היהודי. כשגדולי הפוסקים חיו, פעלו בתוכה והפיצו את אור התורה לעולם כולו. היא הייתה כמו מגנט לרבים שראו בה מקור השראה ועלו אליה.
בתקופה הזו, שלהי המאה ה-15, לצפת לא היו יתרונות גדולים. ממש כמו היום. גם אז, לא היו לה יתרונות גיאוגרפיים או מסחר יוצא דופן. לא היה לה גם חשיבות היסטורית באותה תקופה.
מה ששינה את פניה ובעצם מיצב אותה כבירת החכמה והתורה של העם היהודי, היו אותם מאה שנים, ששינו את העיר ואת ההיסטוריה היהודית.
מאז ועד היום עברו הרבה מים בכנרת ולא פחות מכך בצפת, ומעולם היצירה והתורה שהפיצה העיר, נשארו בעיקר שרידי המבנים בהם שהו חלק מחכמי ישראל, הסיפורים והיצירות ההלכתיות שמלוות את העם היהודי לצד סודות הקבלה.
עולם התורה בצפת מלא במוסדות, ישיבות וארגונים המקדמים את הלמידה. זה עדיין רחוק מהעוצמה ששררה פה בעת הרוחנית. אבל זה מעיד כל הכוונה. על הרצון. אולי על ייעוד העיר, שידעה בעברה גם רעידה אחת, שמחקה את כולה.
כשמביטים בבחור הצנום משהו ורואים על עיניו שהוא גם עניו, ההצלחה שלו, דווקא מכאן: לגבור על מועמדים מכל העולם, עושה צמרמורת של גאווה מקומית. ולא רק.
יש בה משהו, בצפת, שמשלב את הרוחניות עם היצירתיות, בתוך עולם של סודות, קבלה, ספרות ותורה. מאז ועד היום.
ברכות לדביר חיים מרצבך ובני משפחתו על הזכייה המכובדת והמרגשת. ובעיקר תודה.
