אבות רבים להצלחה ולא מעטים יגידו ״בזכותי נבחר קקון״ // הסיפור האמיתי מסתתר במי שיודע להסתכל נכון על המספרים // הפעם היו אלה ליאור שבבו, גילי אדלר, אלי אלקובי וארקדי בארסט, שקבעו את תוצאות הבחירות עוד לפני שהגעתם לקלפי // יואל בר-לב בסקירה על כרוניקה ידועה מראש
מאת:יואל בר-לב
.
בימים בהם רבים מנסים להתהדר במשפט הידוע: ״בזכותי נבחר ראש העיר החדש״, האמת, שמעטים יודעים, חושפת מהלך שיהיה חלק מההיסטוריה הפוליטית של העיר.
הרקע למהלך הוא דרך העבודה שבחר ראש העיר היוצא, שוקי אוחנה, שהצליח להדוף מעליו כמעט את כל חברי הרשימות הגדולות, שלא ראו ממשק עבודה משותף איתו, מה שיצר ואקום, שהוביל לאיחוד בקרב החרדים והחלטה להריץ מועמד מוסכם ולחיבור שהוביל לבחירתו של קקון, כראש העיר החדש של עיר הקודש.
מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה, אוחנה חי בהרגשה שאין לו מתחרים. שאף אחד לא יכול לערער את החיבור שיש לו עם חב״ד ושאר המפלגות ובעיקר הוא נהנה מהתמיכה הרחבה של הציבור הכללי בעיר. על פניו, אוחנה צדק. הוא לא היה צריך יותר מזה. לא היה מי שיכול לעמוד מולו ולהתחרות במספרים.
הטעות של אוחנה עם ארקדי
אולי שכרון החושים שעטף את אוחנה, הוביל אותו להגיע לפיצוץ עם סגנו, ארקדי בארסט, מספר חודשים לפני הבחירות. הסביבה הפוליטית לא הבינה איך אוחנה הצליח ״ברוב חכמתו״ לנתק את מי שהיה האלקטורל הגדול ביותר לאיזון מול כל איום, שהיה יכול לעמוד בפתחו של אוחנה.
אך כאמור, חלק מההתנהלות של אוחנה, היא שהובילה לגלגל השלג שהלך והתחזק.
ארקדי בארסט הוא שועל ותיק של פוליטיקה ומכיר את נימיה, למרות הבדלי התרבויות שלעיתים נדמה כי היא גורמת לחוסר הבנה או ידע. אך הפוך הדבר. בארסט ידע לאורך השנים לזהות את הנתיב הנכון בצד הפוליטי-מקומי ושמר על מקומו כסגן וממלא מקום, תוך נאמנות בלתי ניתנת לערעור וגם דבקות ותמיכה משמעותית ממפלגת הבית שלו, ״ישראל ביתנו״.
ליברמן קורא לדגל את אדלר ושות׳
הניתוק מאוחנה הוביל את ארקדי לחפש את האלטרנטיבה הנכונה ביותר עבור האג׳דנה שלו לצפת. כמי שהיה בין מאוכזבי אוחנה במהלך הקדנציה האחרונה, בעיקר בשל החלטות אסטרטגיות של אוחנה לגבי העיר וההעדפות שלו לבצע פרוייקטים למראית עין, שהיו בין הפעולות שגרמו לקופת העירייה לקרוס עד כדי מינוי חשב מלווה.
במחנה של ארקדי הוחלט לצאת לדרך חדשה ולהתמודד בבחירות לראשות העיר. ההחלטה שהפתיעה רבים, היתה מהלך מתוכנן, שבראשו עומדים אדריכלי הפוליטיקה המקומית, בינהם, גילי אדלר ואלי אלקובי. אדלר, מי שהיה יד ימינו של אילן שוחט בעבר, ואחד מהאסטרטגים המשמעותיים בשנים האחרונות, בכל מה שקשור לצד המוניציפלי. ואלקובי, שנרתם למשימה מהחברות עם ארקדי והרצון להוביל את צפת למחוזות טובים יותר. בבחירות הקודמות, אלקובי היה מי שרקם את האסטרטגיה להובלת המספרים לטובת שוקי אוחנה, שהתמודד אז מול אילן שוחט.
בארסט, יחד עם אלקובי ואדלר הגיעו למשרד של חה״כ אביגדור ליברמן, כדי לתכנן את המהלכים הבאים.
החרדים יודעים שגם כולם יחד זה לא מספיק
חוסר התקשורת של אוחנה עם נציגי המפלגות החרדיות ותקופת ״היובש״ לדבריהם שהוא הוביל, יצרה את הרצון לאחד שורות כפי שכתבתי. אך גם אדריכלי החיבור במגזר החרדי, כשבראשם, ליאור שבבו, ידעו שלמרות האיחוד, מספרית הם צריכים עוד אלקטורל מהציבור הכללי.
העובדה שסגן ראש העיר לא הולך עם ראש העיר המכהן, יצרה באופן טבעי את האפשרות לחיבור שיתן סיכוי משמעותי למועמד חרדי להכנס לתפקיד ראש העיר.
המהלך ששינה את הפרדיגמה
מתחת לאפו של אוחנה נרקם המהלך ששינה את פני הפוליטיקה בצפת, כמו כרוניקה ידועה מראש. אפשר לזקוף לזכותו, או אולי לרעתו של אוחנה את הדחיפה לאיחוד השורות בציבור החרדי, באיחור של חמש שנים, מהבחירות האחרונות, בהן היה מולו נחמן גלבך.
הפעם, ההחלטה של החרדים להתאחד, יצרו מועמד מוסכם, נוח, עם מראה חרדי-לייט, שמנסה לגשש את דרכו בעיר הקודש ולהבין מי מהדמויות מברך אותו עם זר שושנים ומי בא עם קוצים.
כדי להבטיח את המהלך שיצליח לערער את מעמדו של אוחנה, ידעו אדריכלי החיבור במגזר החרדי כי רק עם ארקדי בארסט יש סיכוי של ממש להשפיע באופן ברור על מאזן המספרים.
1101 קולות – ״בזכותי״
כמו שאמרתי, אבות רבים להצלחה. לפחות בדיבורים. שלום אלבז רוצה לזקוף לזכותו את הניצחון של קקון, שההחלטה להכנס תחת כנפי החרדים, היא שהובילה לכך. אך בפועל, מעטים הם הקולות שאלבז באמת הצליח לסחוף אחריו בהחלטה למי לתת את הקול לראשות. רוב מי שבחר באלבז למועצה הם חילונים, שהעדיפו שלא ״להמר״ על הצד החרדי ונתנו את קולם לשוקי אוחנה והשאירו לאלבז את הסיכוי עם הפתק הלבן למועצה.
גם ראש העיר לשעבר אילן שוחט, שלא קיבל ביטוי במסגרת הקמפיין של ״ישראל ביתנו״, כי החליטו למדר אותו, מנסה, בדרכו, לרכב על הצד המנצח ולספר שמי שקבע את תוצאות הבחירות הם חילונים שבחרו בקקון. אך המספרים מראים אחרת. הקולות של החילונים היו במיצוי מלא בבחירות האחרונות ואוחנה שאב מכל מקום אפשרי קולות. הקמפיין של חרדים-חילונים, במעט זמן שהיה לו לבצע אותו, הספיק כדי להניע את מי שעוד נמצא בצפת, לצאת להצביע. אוחנה שאב את הקולות של שלום אלבז, של יוחאי עזרא, של הציבור הממלכתי דתי ואפילו שאב לא מעט קולות מציבור העולים של ארקדי, שחששו יותר מכולם מראש עיר חרדי.
אוחנה קיבל כמעט את כל הקולות במגזר הכללי, מעטים עברו ליוסי קקון. בעיקר ממעגלים קרובים של אינטרסים ועניין אישי או זיקה מהותית לדת. החלוקה של הקולות בעיר היתה ברורה עוד טרום הבחירות, למי שיודע לנתח את השינוי הדמוגרפי בעיר, ביחס לחלוקת המנדטים למועצה מהבחירות האחרונות.
צפת התחלקה כמעט לשניים באלקטורל: קצת יותר מחצי חרדים והשאר חילוני-דתי לאומי.
במילים אחרות, מי שהיווה את המפתח לבחירות, היה ארקדי בארסט. אם היה נשאר עם אוחנה, היה קרב צמוד, אך עם סיכוי גבוה יותר לאוחנה להישאר כראש הרשות. גם אוחנה ידע את זה, לכן הוא ניסה בכל דרך להחזיר את ארקדי אליו.
ההחלטה של ארקדי להתמודד לראשות העיר, נבעה קודם כל מחוסר האמון בדרך שבחר אוחנה ומהרצון האמיתי לשמור על איזון נכון בצפת. למרות כל הקולות שזלגו ממנו לאוחנה בגלל החשש של העולים מהחרדים, הריצה שלו לראשות העיר, היא זו שקבעה את תוצאות הבחירות. כל השאר זה בעיקר סיפורים ורצון להיות חביב על קקון.
בבחירות, כמו בבחירות, המשחק הוא על לוח גדול, עם מספר שחקנים ובעיקר סביב המספרים. ומה שרואים מכאן (ברשתות החברתיות), לא רואים משם (בשולחן המספרים). בכל מערכת בחירות יש את מי שיודע לבחון את המספרים, עושה חשבון נכון כדי להביא את התוצאה.
הפעם היו אלה, ליאור שבבו, גילי אדלר, אלי אלקובי וארקדי בארסט. כל האחרים היו עוד שחקנים על הלוח הגדול.
