שנים רבות של חברות אישית ומקצועית הובילה את אוחנה ואלבז להתמודד ראש בראש בצפת // לצד הפיתוח הסביבתי המואץ של אוחנה, אלבז ינסה להסביר שאלה ״קישוטים״ והדבר החשוב באמת הוא להציל את העיר ולהוציא אותה מהבוץ הסוציואקונומי והכלכלי הנמוך // אבל לפני הכל זה עניין של מספרים; הבייס של אלבז מתחיל מהרבע הראשון שלא רוצה אוחנה וממשיך לשאלת המפתח, מה יעשו חלק מהמפלגות הגדולות //
.
מאת: יואל בר-לב
מי היה מאמין. שמכל התרחישים, תהיה התמודדות במערכת הבחירות הקרובה בצפת, בין שני המקורבים הגדולים ביותר, ראש עיריית צפת, שוקי אוחנה וחברו ויועצו לשעבר, שלום אלבז.
נכון לכתיבת שורות אלה, נראה שחצי שנה לפני הבחירות, ההתמודדות הפעם תהיה ראש בראש.
מול העשייה הברוכה של אוחנה, מגיע אלבז, עם מנועים של אנרגיה צעירה ואנרגטית, שרעבה להציל את העיר.
אין ספק שההשקעות הרבות שעשה אוחנה בתחום התשתיות וחזות העיר, מעניקה לו הערכה והוקרה מצד התושבים. שלא זכו לעדנה כזו שנים רבות – לעשייה ממוקדת בשיפור תרבות הפנאי וסביבת המגורים. הסיפוק הזה, מוביל אותם לשביעות רצון, שאינה תמיד עושה שכל עם ההבנה והאחריות של ראשות עירונית.
אלבז מכוון לשם וגם אומר בלי בושה, ש״הקוסמטיקה״ שעושה אוחנה, אינה מספיקה כדי להוציא את צפת מהבוץ הסוציואקונומי הנמוך והכלכלה שאינה מצליחה להתרומם. זו תהיה משימה לא פשוטה עבור אלבז, כי לא רבים יכולים לראות או להבין את המשמעויות הגדולות של אחריות עירונית, מעבר לפיתוח הסביבתי. זה דורש תכניות אסטרטגיות בתחומים רבים שמתחברים לחזון, שיאפשר לעיר להתרומם כלכלית. זה חייב לכלול שינוי דמוגרפי, והעלאת הדירוג הסוציואקונומי של העיר, שנמצא בתחתית הסולם (2), בדומה לרוב הישובים הערביים.
רציונאל לחוד ומספרים לחוד
בבחירות, ובמיוחד בצפת, יש רציונל וצורך עירוני ויש את המציאות המפלגתית. עם כל הכבוד להיגיון, ולהסברה על ההבדל בין קוסמטיקה לאסטרטגיה, המספרים מנצחים את שניהם.
כל מתמודד שרוצה להצליח בבחירות בצפת, חייב קודם כל, לפני דעת הקהל, את תמיכת המפלגות הגדולות, או לפחות חלקן.
המשחק של שני המתמודדים הוא קודם כל המספרים. ואלבז, כמו אוחנה, יודע את זה טוב מאוד.
לגבי המספרים; לצד ההצלחה של אוחנה, בכל מערכת בחירות, בטח כזו של שני מתמודדים בלבד, בין 20-25% מהבוחרים, לא יצביעו לראש עיר מכהן ויעדיפו כל מתמודד אחר על פניו. זה הבייס הראשון של אלבז וסביר להניח שהקבוצה שלו מורכבת מדמויות מפתח במקבץ הזה.
כי גם לאוחנה, כמו כל ראש עיר מכהן, יש לא מעט מאוכזבים, לא מרוצים, או כל הגדרה אחרת, שמעבירה אותם לצד השני של המתרס.
תוסיפו לזה תמיכה של מפלגה או יותר, ומשחק המספרים הופך להיות ראלי ולא רק רציונאלי.
עדיין, לאלבז יש עבודה סביב השעון כדי להדביק קודם כל את החשיפה שיש לאוחנה, אחרי הכול, הרשת החברתית, היא רק חלק אחד בפאזל, כדי להגיע לרמת חשיפה והכרות כמו שיש לראש עיר מכהן ובטח כמו לאוחנה, שחלק לא מבוטל ממנה הוא צריך לזקוף לטובת אלבז, שהקים, תפעל ותחזק את כל המערכות באופן אגרסיבי, בשנים הראשונות.
למזלו של אלבז, יש לו יכולת רטורית גבוהה וחשיבה אסטרטגית, בטח תקשורתית. כמובן שיש לזה השלכות כספיות, שהרי את הבוסט שעשה אלבז עבור אוחנה הוא ביצע במסגרת תקציבים עירוניים, של מאות אלפי שקלים בשנה. בנוסף לכל זה, די ברור לאלבז שאם הוא רוצה להיות ראש עיר, בחצי שנה שנותרה לו הוא חייב להעביר את המושכות האלה למישהו אחר.
זו לא תהיה מערכת בחירות רגילה, היא תהיה אגרסיבית, רצופה בעימותים לא פשוטים ואולי אף בסודות שיצוצו מתחת לפני השטח. אחרי הכול, מדובר בשני אנשים שהיו מחוברים במשך כמעט 2 עשורים, ברמה המקצועית ובטח האישית, יותר אפילו מבני זוג.
הביטחון של אוחנה, נובע בעיקר מהכרת הטוב שהוא מצפה מהתושבים להחזיר לו, על העבודה הקשה שהשקיע בחזות ופיתוח העיר וראשי הסיעות הגדולות שתמכו בו במשך כל הקדנציה הנוכחית. אך ההיסטוריה מלמדת אותנו שאין דבר כזה ״בטוח״ בבחירות והכל פתוח עד לסגירת הקלפיות.
הדוגמא הטובה ביותר שאני יכול לחשוב עליה, היא ראש עיריית צפת לשעבר, עודד המאירי, שחודשיים לפני הבחירות הוביל בסקרים בפער ניכר, בעיקר הודות לתנופת הפיתוח בה עסק, אך בגלל היהירות שליוותה אותו לקראת סוף המערכה, הוא איבד נתח גדול מהמפלגות, שעשו סיבוב לחיוך של ישי מימון.
אם נסכם בכמה שורות. בחירות זה קודם כל מספרים, אחר כך אסטרטגיה ורק בסוף החלק של ההסברה.
כי בלי מספרים, הכול דיבורים. ויהיו לנו לא מעט כאלה בחצי שנה הקרובה.
